נפגשנו עם חברת הכנסת Naama Lazimi במשרדה בתוך הכנסת, שם התייחסה לסוגיות הפוליטיות והחברתיות המרכזיות – מהשותפות היהודית־ערבית והפשיעה בחברה הערבית, ועד סוגיות השלום, השוויון, זכויות הנשים ועתיד הממשלה הבאה.

 
הנקודות המרכזיות בריאיון עם נעמה לזימי:
• הדגישה כי "ממשלת השינוי" הייתה טובה בהרבה מהממשלה הנוכחית, וקראה להקמת ממשלה רחבה וחזקה במקום ממשלה צרה ושברירית.
• הדגישה כי מפלגת "הדמוקרטים" היא המפלגה הציונית היחידה הקוראת באופן מפורש לשותפות אמיתית עם המפלגות הערביות.
• קראה לחברה הערבית להשתתף בהמוניה בבחירות, בטענה שירידה באחוזי ההצבעה מחזקת את עליית הכוחות הקיצוניים.
• הדגישה כי השלום עדיין מהווה אפשרות ריאלית והכרחית, וקשרה בין שלום לתקווה כחלק מזהותה הפוליטית והאישית.
• טענה כי היעדר נשים ממוקדי קבלת ההחלטות פוגע בטיפול בסוגיות החברה, הבריאות, החינוך והמלחמה.
• שיבחה את מודל ה־"50-50" שהנהיגה Merav Michaeli בתוך המפלגה, וראתה בו צעד שפתח את הדלת בפני נשים להיכנס לפוליטיקה.
• הדגישה את חשיבות ייצוג הנשים הערביות בכנסת ובמוקדי קבלת ההחלטות, וטענה כי לייצוג יש ערך ממשי ולא סמלי בלבד.
• הדגישה כי נשים מובילות את רוב המאבקים הקשורים לשוויון מגדרי, וכי האקלים הפוליטי הנוכחי הפך שמרני יותר.
• דחתה את הרעיון שסוגיות החברה הערבית הן באחריותם של חברי הכנסת הערבים בלבד, והדגישה כי צדק חברתי מחייב צמצום פערים בכל מקום שבו הם קיימים.
• תיארה את מציאות הפשיעה בחברה הערבית כ"חוסר ביטחון אמיתי" וכ"מערב פרוע", והדגישה כי המדינה מסוגלת לצמצם את הפשיעה אם תהיה קיימת לכך נכונות פוליטית.
• מתחה ביקורת על הממשלה הנוכחית בשל קיצוץ תקציבי החינוך, התרבות והתוכנית החומש לחברה הערבית.
• קראה לתוכנית כוללת למאבק בפשיעה, שתכלול משטרה, חינוך, תרבות והזדמנויות תעסוקה לצעירים.
• הדגישה כי השותפות היהודית־ערבית איננה אפשרות משנית אלא הכרח פוליטי וחברתי.
• טענה כי השיח הגזעני סותר את המציאות היומיומית, משום שהחברה הישראלית נשענת בפועל על רופאים, אחיות ואנשי מקצוע ערבים.
• הודיעה על תמיכתה בביטול "חוק הלאום", או לפחות בהכנסת עקרון השוויון באופן ברור לתוכו.
• הדגישה את הצורך בשיתוף פעולה עם Mansour Abbas ועם רע"ם, וטענה כי החרמתם אינה הגיונית.
• תיארה את מנסור עבאס כמי שמוביל שינוי היסטורי ביחסים בין החברה הערבית לחברה הישראלית.
• הדגישה כי שוויון אזרחי מלא אינו סותר את הציונות, אלא משתלב עם עקרונות מגילת העצמאות.
• סברה כי המחאות בישראל תרמו לבלימת חוקים מסוכנים והרחיבו את המודעות לסוגיית החיים המשותפים והכיבוש.
• מתחה ביקורת חריפה על ההנהגה החרדית, וטענה כי היא "פשטה רגל מוסרית" בשל עמדותיה ביחס למלחמה, לחטופים ולסוגיות ציבוריות.
• דיברה על "מלכודות העוני" בחוקי הרווחה, כמו "חוק לרון" והבטחת הכנסה, וטענה כי המדינה מענישה עניים במקום לסייע להם להתקדם.

 

הכרמל :
האם את רואה אפשרות ממשית להחלפת הממשלה הנוכחית בממשלה אחרת, או שבסופו של דבר נקבל גרסה דומה תחת הכותרת "ממשלת אחדות לאומית"?
נעמה לזימי :
אם יש לקח שאפשר להפיק מ"ממשלת השינוי", למרות הביקורות הרבות שיש לי עליה, הרי שבסופו של דבר היא הייתה טובה בהרבה מהמציאות הקיימת כיום. בפוליטיקה אנחנו לא בוחרים בין אידיאלים מושלמים, אלא בין האפשרויות המציאותיות הקיימות: בין אפשרות טובה יותר לאפשרות גרועה יותר, ובמקרה הזה בין אסון לבין כל חלופה שיכולה לשפר את המצב. אני מאוד מקווה שהממשלה הבאה לא תהיה ממשלה צרה ושברירית, אלא ממשלה רחבה ובעלת כוח אמיתי לפעול. הניסיון הקודם, כשהרוב היה 61 מול 59, הפך את ניהול המדינה למשימה קשה מאוד. כיום יש תחושה רחבה בציבור שיש צורך בשינוי, והתחושה הזאת קיימת במגזרים שונים, כולל בחברה הערבית, שמרגישה צורך אמיתי לשנות את המציאות הפוליטית והחברתית הקיימת.
הכרמל :
מהו התפקיד שהמפלגות הערביות יכולות למלא בשינוי הזה?
נעמה לזימי :
אנחנו המפלגה הציונית היחידה שקוראת באופן ברור לשותפות עם המפלגות הערביות, מתוך אמונה שדמוקרטיה לא יכולה להיות דמוקרטיה אמיתית אם מדירים באופן אוטומטי מיעוט שלם. מבחינתנו זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. לכן אני מקווה שנראה ממשלת אחדות אמיתית, שלא תסתפק בניהול משברים ושמירה על שקט, אלא גם תבצע רפורמות אסטרטגיות, עמוקות וארוכות טווח, במיוחד בכל הנוגע לחברה הערבית. הממשלה הבאה נדרשת להשיק תוכנית חומש חדשה, משום שהתוכנית הנוכחית מסתיימת בשנת 2026. אנחנו זקוקים לתוכנית גדולה יותר ובעלת תקצוב רחב יותר כדי להתמודד עם סוגיות של אי־שוויון, אלימות ופשיעה, ועם המציאות הכלכלית הקשה. הנדרש איננו רק להחליף את הממשלה הנוכחית, אלא לבנות ממשלה שמסוגלת לנקוט צעדים יסודיים לשיקום המציאות כאן.

הכרמל :
יש מי שסבורים שהקמת רשימה ערבית רחבה עשויה בסופו של דבר להוביל לממשלת אחדות לאומית במקום לממשלת שינוי. איך את רואה זאת?
נעמה לזימי :
בכנות, קשה מאוד לחזות מה יקרה מבחינה פוליטית ומה יהיו ההשלכות הסופיות. אבל אני חושבת שהמשימה המרכזית היום היא להבטיח שהחברה הערבית לא תישאר בבית ביום הבחירות, אלא תצא להצביע. כאשר אחוזי ההצבעה בחברה הערבית יורדים, נכנסים למוקדי הכוח גורמים קיצוניים מאוד שאינם רואים ערך בחיי אדם, ואינם מגלים אכפתיות כלפי סוגיות של פשיעה מאורגנת או יציבות כלכלית וחברתית. מה שאנחנו רואים היום — העברת תקציבים בין משרדים לטובת שרים קיצוניים — הוא דבר חסר תקדים. אם אנחנו רוצים מציאות אחרת, עלינו להצביע. ואני אומרת זאת בצורה ברורה: הסוגיה גדולה הרבה יותר מ"הרשימה המשותפת". אני קוראת לחברה הערבית להצביע, לא משנה מה תהיה הבחירה הפוליטית — בין אם תהיה רשימה משותפת ובין אם לא. העיקר הוא ההשתתפות וההשפעה. וחשוב גם להזכיר שהממשלה הקודמת, למרות כל הביקורות, הצליחה באמצעות השר לביטחון הפנים לשעבר עומר ברלב להפחית את שיעורי הפשיעה והרצח ב־20%. זה מוכיח ששינוי אפשרי כאשר קיימת נכונות פוליטית אמיתית להגן על חיי האנשים ועל ביטחון האזרחים.

הכרמל :
עד כמה הפוליטיקה הישראלית עדיין סובלת מהיעדר ייצוג נשי אמיתי?
נעמה לזימי :
וככל שנוכחות הנשים גדלה, כך המצב טוב ומאוזן יותר. בממשלה הקודמת ראינו ייצוג נשי רחב יותר, אבל היום חזרנו לאחור. יש מפלגות שמונעות מנשים להתמודד מלכתחילה, כמו המפלגות החרדיות, וזה דבר שאינו מקובל עליי. לכן הגשתי הצעת חוק שלפיה מניעת נשים מהתמודדות היא דבר שאי אפשר לאפשר בשום משטר דמוקרטי. הבעיה המרכזית היא שכאשר לנשים לא מאפשרים לשבת סביב שולחן קבלת ההחלטות, הן פשוט אינן קיימות שם. ראינו זאת בבירור בתקופת מגפת הקורונה, כאשר פורומים נשיים ניהלו מאבק כדי לשלב נשים בוועדות קבלת ההחלטות. כאשר נשים נעדרות, נעדרים איתן גם נושאים מרכזיים הקשורים לבריאות, לחינוך, לחברה ולתרבות.
הכרמל :
וכיצד את רואה את העלייה בנוכחות של מועמדים ערבים בתוך מפלגת "הדמוקרטים"?
נעמה לזימי :
אני חושבת שזהו התפתחות חשובה מאוד ומעוררת תקווה. זה לא יהיה מפתיע אם נראה מועמדים ערבים במקומות ריאליים בתוך המפלגה, משום שיש מספר גדול של מועמדים רציניים ופעילים. יש גם את המועמדת הערבייה סומיה בשיר, וזה מאוד משמח אותי. היום אנחנו מדברים על כ־11 מועמדים ערבים בתוך המפלגה, ואולי אף יותר, וזה בפני עצמו סימן חשוב. ואם בעתיד נראה חבר כנסת ערבי וחברת כנסת ערבייה מהמפלגה, גבר ואישה, אהיה מאושרת מאוד, משום שזה דבר אפשרי וריאלי.

הכרמל :
צעירות ערביות רבות מרגישות מודרות מהפוליטיקה. מה המסר שלך אליהן?
נעמה לזימי :
אני שומעת את התחושה הזאת הרבה, ואני חושבת שחשוב מאוד לראות יותר נשים מהחברה הערבית בתוך הפוליטיקה. ייצוג הוא לא רק סמל, אלא יש לו משמעות אמיתית. יש סוגיות שאני לא יכולה להבין כפי שמבינה אותן אישה ערבייה שחיה מדי יום בדאגה לילדיה בגלל האלימות והפשיעה, או בגלל המחסור בתקציבים, בשירותים ובחינוך. וכאשר קולן של הנשים הללו אינו נוכח במעגלי קבלת ההחלטות, זו בעיה אמיתית. נכון שייצוג לבדו אינו מספיק אם אינו מלווה בעשייה ובהישגים, אבל גם היעדר ייצוג יוצר פער גדול. לכן אני רוצה לראות נשים מכל הקבוצות בתוך הכנסת, כולל נשים חרדיות שמודרות כמעט לחלוטין מהחיים הפוליטיים.
הכרמל :
האם את חושבת שנשים מביאות סגנון אחר לפוליטיקה?
נעמה לזימי :
לא, בוודאי שלא. עצם היותה של אישה אישה – זה לא מספיק בפני עצמו. מה שחשוב הוא מה היא עושה ואילו מדיניות היא מובילה. ראינו למשל את May Golan מגיעה לתפקיד שרה, וכולנו בירכנו אותה, אבל הצעד הראשון שעשתה היה להחליש את הרשות העצמאית לקידום מעמד האישה ולהפוך אותה לגוף פוליטי כפוף. לכן אני תמיד אומרת שהמהות חשובה יותר מהסמל בלבד.
הכרמל :
האם די בנוכחות נשים בתפקידים פוליטיים כדי לחולל שינוי?
נעמה לזימי :
לא, בוודאי שלא. עצם היותה של אישה אישה – זה לא מספיק בפני עצמו. מה שחשוב הוא מה היא עושה ואילו מדיניות היא מובילה. ראינו למשל את מאי גולן מגיעה לתפקיד שרה, וכולנו בירכנו אותה, אבל הצעד הראשון שעשתה היה להחליש את הרשות העצמאית לקידום מעמד האישה ולהפוך אותה לגוף פוליטי כפוף. לכן אני תמיד אומרת שהמהות חשובה יותר מהסמל בלבד.

הכרמל :
יש מי שסבורים שסוגיות החברה הערבית צריכות להישאר בלעדית בידי חברי הכנסת הערבים בלבד. מה דעתך
נעמה לזימי :
אני דוחה לחלוטין את ההיגיון הזה. כחברת כנסת יהודייה, זו גם חובתי לעסוק בסוגיות של החברה הערבית. מי שמאמין בשוויון ובצדק חברתי חייב לפעול לצמצום פערים בכל מקום שבו הם קיימים. לכן אני מתנגדת לחוק קמיניץ בנוסחו הנוכחי, ופועלת בנושאי תכנון, דיור וחינוך, משום שהתחומים האלה משפיעים באופן ישיר על החברה הערבית. אלה אינן סוגיות "מגזריות", אלא סוגיות חברתיות כלליות שמשפיעות על שכבות רחבות באוכלוסייה. במהלך עבודתי נוצרו שותפויות חשובות עם פעילות ערביות כמו ד"ר נסרין חאג' יחיא, חנאן אלסאנע ואחרות. ואני רואה שהתנועה הפמיניסטית הערבית בתוך ישראל היא חזקה ומרשימה מאוד, אך הנוכחות שלה בתוך הכנסת עדיין קטנה ממה שמגיע לה, בגלל תקרת הזכוכית והמכשולים הגדולים שעומדים בפני נשים.
הכרמל :
מה המסר שאת מעבירה היום לנשים ערביות ויהודיות שמעוניינות להיכנס לחיים הציבוריים?
נעמה לזימי :
אני אומרת להן שהפוליטיקה לא מתחילה ונגמרת בכנסת. יש דרכים רבות להיכנס לעשייה הציבורית: מוועדי הורים, דרך רשויות מקומיות, ועד להובלת מאבקים חברתיים. לפני שנכנסתי לכנסת הייתי חברת מועצת עיריית חיפה, ושם למדתי הרבה. העבודה המוניציפלית מאפשרת לחולל שינויים אמיתיים בתחומי החינוך, התרבות, התשתיות, הגיל הרך, הסביבה והדיור הציבורי. הייתי אחראית על תחום המוזיאונים בחיפה, ועסקתי בנושאים רבים כמו הכרמלית והדיור הציבורי ואחרים. החוויה הזאת הייתה עבורי בית ספר פוליטי אמיתי, ולכן אני קוראת לכל אישה לא לוותר על מרחבי ההנהגה השונים, משום ששינוי יכול להתחיל מכל מקום.
הכרמל :
והאם את חושבת שהמדינה באמת מסוגלת לצמצם את הפשיעה אם היא תרצה בכך?
נעמה לזימי :
כן, וההוכחה לכך היא שראינו תוצאות ממשיות כאשר המדינה התייחסה לנושא ברצינות בשנה הקודמת. אני זוכרת שיחה עם תומר לוטן, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון לאומי, ושאלתי אותו אז: איך הצלחתם להפחית את הפשיעה? האם השתמשתם באמצעים טכנולוגיים חריגים? והוא ענה לי שהסוד היה פשוט מאוד: ישיבה שבועית קבועה שהוקדשה רק לנושא הזה. כל דרגי המשטרה נדרשו לתת תשובות ברורות ל־עומר ברלב, יואב סיגלוביץ' ותומר לוטן לגבי מה הם עשו בפועל כדי להפחית את הפשיעה. עצם קיומה של הנהגה מקצועית שעוקבת אחרי הנושא ברצינות יצר הבדל אמיתי. כמובן שיש צורך גם בחוקים ובכלים נוספים, אבל הדבר החשוב ביותר הוא הרצון הפוליטי והמחויבות המקצועית — וזה בדיוק מה שחסר לנו היום.

 

הכרמל :
ומה השתנה לדעתך בממשלה הנוכחית?
נעמה לזימי :
כיום אין הנהגה רצינית בנושא הזה. יש לנו שר מנותק מהמציאות, ששמח כשערבים נהרגים, ושרים שקיצצו בתקציבי תוכנית החומש, החינוך, התרבות ותוכניות הנוער. אם אנחנו לא רוצים שהצעירים יהפכו לטרף של "הכסף הקל" ושל הפשיעה, עלינו לספק להם חלופות אמיתיות: תרבות, ספורט, חינוך בלתי פורמלי, הזדמנויות עבודה והכשרה מקצועית. לכן זו לא רק סוגיה משטרתית, אלא סוגיה מערכתית כוללת. אנחנו זקוקים לתוכנית כוללת שתכלול חקיקה, כלי אכיפה ותקנות ברורות למיגור הפשיעה, תוך שמירה מלאה על זכויות האדם והדמוקרטיה. ולכן אני רוצה לראות אנשים דמוקרטיים בעמדות קבלת ההחלטות — אנשים שבאמת אכפת להם מחיי האזרחים ומזכויותיהם.
הכרמל :
האם את רואה בסוגיית הפשיעה בחברה הערבית סוגיה מגזרית?
נעמה לזימי :
זו בוודאי לא סוגיה מגזרית. זו סוגיה לאומית כללית שנוגעת לכל המדינה. ההתמודדות איתה דורשת תקציבים, רצון פוליטי, משאבים, השקעה ארוכת טווח ותפיסה לאומית רחבה. בצל הקיטוב הקיים, האם את עדיין מאמינה באפשרות של שותפות יהודית־ערבית בתוך הממשלה והכנסת? לפעמים מגיעים אליי אנשים מהימין ואומרים לי: "את טובה, אבל הבעיה שלך היא שאת עם הערבים". אני זוכרת למשל בעלת מעון שהגיעה לכנסת בנושא פיצויי המלחמה, ואמרה לי: "אני אוהבת אותך, אבל הבעיה שלי היא שאת עם הערבים". אז שאלתי אותה בפשטות: "האם מפריע לך שמנסור עבאס יהיה שר הבריאות?" והיא מיד ענתה: "לא".
הכרמל :
בצל הקיטוב הקיים, האם את עדיין מאמינה באפשרות של שותפות יהודית־ערבית בתוך הממשלה והכנסת?
נעמה לזימי :
לפעמים מגיעים אליי אנשים מהימין ואומרים לי: "את טובה, אבל הבעיה שלך היא שאת עם הערבים". אני זוכרת למשל בעלת מעון שהגיעה לכנסת בנושא פיצויי מלחמה, ואמרה לי: "אני אוהבת אותך, אבל הבעיה שלי היא שאת עם הערבים". אז שאלתי אותה בפשטות: "האם מפריע לך שמנסור עבאס יהיה שר הבריאות?" והיא מיד ענתה:
הכרמל :
ומה לדעתך חושפות תגובות מהסוג הזה?
נעמה לזימי :
הן חושפות את הסתירה הקיימת בתוך השיח הגזעני עצמו. אנחנו מפקידים את חיינו מדי יום בידי רופאים ואחים ערבים. כשאני לוקחת את בתי לרופא ערבי, אני מפקידה בידיו את הדבר היקר לי ביותר. אם אני סומכת עליו בבריאות שלי ובבריאות ילדיי, איך אחר כך אני יכולה לומר שאינני מסוגלת לשבת איתו בממשלה או בשותפות פוליטית? כשמסבירים את הרעיון הזה בפשטות לאנשים, הם מבינים שחלק גדול מהשיח הגזעני מבוסס על הסתה ואשליות, ולא על ניסיון חיים אמיתי. בחיי היומיום, אנשים יודעים היטב את האמת: החברה הערבית היא חלק מרכזי מהמדינה הזאת. בבתי החולים, במרפאות, בבתי הספר, בתחבורה הציבורית ובמרכזי הבריאות — אלה החיים עצמם, וזוהי השותפות האמיתית שכבר קיימת בפועל בשטח.


 

הכרמל :
מה עמדתך לגבי "חוק הלאום", והאם את חושבת שיש אפשרות ממשית לשנות אותו בעתיד?
נעמה לזימי :
אני תומכת בביטול חוק הלאום, ואף הגשתי באופן אישי הצעת חוק לביטולו. אבל אני גם מנסה להסתכל על המציאות הפוליטית כפי שהיא, ולכן אינני יכולה להבטיח שהממשלה הבאה תבטל אותו לחלוטין. מה שלדעתי אפשרי בפועל הוא להכניס את עקרון השוויון בצורה ברורה לתוך החוק עצמו, ולהגיע סביב זה להסכמה פוליטית רחבה. וכשראיתי שגם Avigdor Lieberman מדבר על הרעיון הזה, הרגשתי שזה אולי אפשרי. אם יש הסכמה שנמתחת מהמחנה שלנו ועד ליברמן, זה אומר שהמרחב הפוליטי פתוח להשגת תיקון אמיתי.
הכרמל :
והאם את רואה בתיקון הזה עדיפות בכל ממשלה עתידית?
נעמה לזימי :
בהחלט. אנחנו במפלגת "הדמוקרטים" חייבים להבטיח את התיקון הזה — לא רק תיקון מיוחד לדרוזים, אלא הוספת סעיף ברור ומפורש על שוויון אזרחי מלא. נכון שיש גורמים גזעניים שמתנגדים אפילו למינימום הזה, אבל אני חושבת שאפשר להגיע להסכמה פוליטית בנושא. וכמובן, אם "הדמוקרטים" לא יהיו כוח משמעותי בתוך הממשלה הבאה, יהיה קשה לכפות את העניין הזה כסעיף קואליציוני. מבחינתי, זה חייב להיות חלק מכל הסכם ממשלתי עתידי. ועם זאת, ברמה האישית, אני עדיין מאמינה בביטול מלא של החוק, אבל אני גם מנסה לחשוב בצורה מעשית על איך בונים שותפויות ויוצרים מציאות אחרת.
הכרמל :
יש תחושה בתוך החברה הערבית שהמפלגות היהודיות לא סיפקו הישגים אמיתיים לערבים. איך את מגיבה לכך?
נעמה לזימי :
 
אני מבינה את התחושה הזאת, ואני חושבת שנטל ההוכחה מוטל עלינו. אנחנו צריכים להיות נוכחים בשטח, לעבוד ולהוכיח את עצמנו במעשים ולא בסיסמאות. בניסיון היחיד כמעט שהיה לנו בשלטון, ראינו שכאשר Omer Bar-Lev היה שר, היה אפשר לעבוד ולהשיג תוצאות אמיתיות. ואני חושבת שלמדנו הרבה מהתקופה ההיא, ואני מקווה שנקבל הזדמנות חדשה לעבוד בצורה רצינית.

הכרמל :
כיצד זה השפיע על עבודתך הפרלמנטרית?
נעמה לזימי :
במהלך כהונתי כיו"ר ועדת הצעירים בכנסת, הקדשתי עשרות דיונים לסוגיות של החברה הערבית: פשיעה ואלימות, צעירים שאינם עובדים ואינם לומדים, חינוך בלתי פורמלי, תעסוקת צעירים ואפילו לימוד עברית מדוברת. ביקשתי מחקרים מיוחדים מהכנסת בנושאים הללו, וראיתי בכך חובה אישית שלי. היו דיונים מאוד משמעותיים, אבל גם הבנתי שהאופוזיציה יכולה רק להעלות את הסוגיות, בעוד שבממשלה אפשר ליישם בפועל מדיניות.
הכרמל :
כיצד את רואה את התפקיד שממלא מנסור עבאס בתוך החברה הישראלית?
נעמה לזימי :
אני חושבת שמנסור עבאס מוביל שינוי היסטורי חשוב ביחסים עם החברה הישראלית, ואי־חיבוק של התהליך הזה יהיה טעות היסטורית. נכון שאני רוצה שאנשים יצביעו למפלגת "הדמוקרטים", ואני תמיד אומר זאת, אבל אני גם רוצה שאנשים יצביעו למפלגות הערביות, משום שהחברה הישראלית זקוקה באמת להשתחרר מגזענות ומלאומנות קיצונית, והדרך היחידה לכך היא בניית חיים משותפים.
הכרמל :
האם את רואה בחזון הזה סתירה לרעיון הציוני?
נעמה לזימי :
להפך לגמרי. מבחינתי, זו הציונות המקורית עצמה. אפילו הרצל דיבר על שוויון אזרחי מלא ועל חיים משותפים בין כל האזרחים. כן, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אבל זה לא סותר כלל שוויון אזרחי מלא לכל אזרחיה. זהו לב־לבה של מגילת העצמאות. אני לא רואה בעצמי קיצונית, אלא אומרת דבר מובן מאליו מאוד: אלה הם העקרונות שעליהם הוקמה המדינה מלכתחילה. הקיצוניים האמיתיים הם אלה שמתנגדים לעקרונות הללו.
הכרמל :
האם יש לך דוגמה לשינוי הזה?
נעמה לזימי :
כן, ראינו זאת בבירור כאשר עלו ניסיונות להדיח את Ayman Odeh מהכנסת. מספר גדול של ישראלים התנגד לכך, ואפילו דמויות ימין לשעבר חתמו נגד ההדחה. אנשים אמרו בצורה ברורה: "לא נגרש את חברי הכנסת הערבים". וזה מוכיח שיש ציבור רחב ומודע יותר מכפי שהמנהיגות הפוליטית חושבת.

הכרמל :
דיברת גם על סוגיות רווחה ועל "מלכודות עוני". למה את מתכוונת בכך?
נעמה לזימי :
יש חוקים שמשאירים אנשים בתוך מעגל העוני במקום לעזור להם לצאת ממנו. קח לדוגמה את "חוק לרון", הנוגע לאנשים עם מוגבלויות שמקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי ורוצים לעבוד. בתחילה, ההגבלות גרמו לכך שאדם כמעט מאבד הכול אם הוא עובד, כאילו המדינה מענישה אותו על ניסיון לשפר את מצבו. בהמשך הוכנסו תיקונים, אבל הבעיה המרכזית עדיין קיימת: לרבים מאנשים עם מוגבלויות אין הכנסה שמספיקה למחיה בכבוד. אותו הדבר קורה עם אמהות חד־הוריות שמקבלות הבטחת הכנסה. אם אישה רוצה ללמוד באוניברסיטה כדי לשפר את חייה, היא עלולה לאבד את הקצבה שלה. איזו אם תסתכן בכך שילדיה יישארו בלי אוכל כדי ללמוד? זה לא הגיוני. מדינה שבאמת רוצה להוציא אנשים מעוני צריכה לעודד אותם ללמוד ולעבוד, לא להעניש אותם כשהם מנסים להתקדם.
הכרמל :
והאם את מתכוונת לפעול בנושאים האלה בעתיד?
נעמה לזימי :
בהחלט. אני מוכנה לבחון את הסוגיות הללו לעומק ולעבוד עליהן, משום שהן ראויות למעקב ולטיפול רציני.